יום רביעי, 18 באפריל 2012

איני יכול לשכוח את השואה

מאת ליאל מגן, סטודנט שנה ב', משלב עם מזרח תיכון.

בתור נכד לניצולים, איני יכול לשכוח את השואה. איני יכול לשכוח כיצד היא חלק בלתי נפרד מקורות משפחתי. סבי נפטר לפני כמה שנים, אך איני יכול לשכוח את סיפוריו ממלחמת העולם ה-2. איני יכול לשכוח כיצד הוא ברח מעיר מולדתו, רומא, לכיוון דרום איטליה עד אשר פגש בצבא הבריטי והצטרף אליו כדי להלחם באלו אשר הבריחו אותו מביתו. ומנגד כיצד אחרים מבני משפחתו שנשארו מאחורה, נשלחו אל מחנות ההשמדה. איני יכול גם לשכוח את סיפורי סבתי, אשר נאלצה מכיוון שהייתה יהודיה להסתתר יחד עם אחיה ואחיותיה במנזרים השונים ברחבי רומא.

בתור יהודי, איני יכול לשכוח את השואה. איני יכול לשכוח כיצד הוא חלק בלתי נפרד מקורות עמי. איני יכול לשכוח כיצד 6 מליון יהודים איבדו את חייהם כתוצאה ממכונה משומנת אשר שילבה לאורך זמן גזענות, חוקים מפלים, בידוד בגטאות, מחנות כפייה, מחנות ריכוז ומחנות השמדה. איני יכול לשכוח כי זהו הביטוי המובהק והקיצוני ביותר לשנאה על בסיס אתני.

גם בתור ישראלי איני יכול לשכוח את השואה. איני יכול לשכוח את מרכזיותה בהקמת הבית הלאומי היהודי. איני יכול לשכוח את הפליטים הרבים אשר ראו בישראל כמקום היחיד למפלט. איני יכול לשכוח את הצורך במגננה, את הצורך במדינה וכיצד השואה מילאה תפקיד מכריע בהכרעת חבר הלאומים בנוגע לשאלה היהודית והצעת החלוקה ב1947.

אך יותר מכל, בתור אדם, איני יכול לשכוח את השואה. איני יכול לשכוח שלצד העם היהודי, עמים נוספים סבלו מהמכונה הנאצית. ולכן, אסור לי לשכוח את השיעור המרכזי של השואה: המעשים שנעשו במלחמת העולם ה-2 אינם מוסריים ואינם מתקבלים על הדעת לא רק כלפי העם היהודי אלא כלפי כל עם וכל אדם בעולם. בתור יהודים וישראלים וכצאצאי הקרבנות אנו לעיתים שוכחים כי הססמא "לא עוד" אינה מתייחסת רק לעם היהודי אלא לכלל העמים. אנו יושבים ושותקים כאשר תפקידנו, של מדינת ישראל ושל היהודים בכלל, הוא לעשות כמיטב יכולתנו לעצור כל זכר למעשים שנעשו במלחמת העולם ה-2, החל ממחנות ההשמדה ועד הביטוי הזעיר ביותר של גזענות ושל חוקים מפלים הדומים לשנים שקדמו לה. עלינו להיות הסממן המוסרי אשר מזכיר כי כל גזענות כלפי כל עם צריכה להפסק בלי כל קשר למניעיה ואת הדגל המוסרי הזה עלינו להניף מארה"ב ועד סין ומסוריה ועד החצר האחורית הקרובה ביותר לארצנו וביתנו ואף ל"טובי בנינו".

זהו התפקיד המרכזי של היותנו צאצאי הניצולים, של היותנו יהודים ושל היותנו ישראלים. תפקיד אשר דואג לחיים של כלל האנושות ולא רק זוכר את המוות של עמו שלו. בלעדיו ומבלי לזכור זאת, לא יהיה מנוס אמיתי מכך שהמעשים הנוראיים לא יתרחשו שוב. כל שנשאר הוא רק לחכות ולראות מי יהיה הקרבן הבא.


אין תגובות:

פרסום תגובה