ילדי התקופה – ויסלבה שימבורסקה
איילת כהן, שנה ב', משלבת עם היסטוריה של עם ישראל:
במהלך השירות הצבאי, נגשתי לאחד המפקדים שלי וביקשתי ממנו בקשה הקשורה להתנדבות עם ילדי פליטים. המפקד שלי קבע שזו פעולה פוליטית ואסר עלי להשתתף בה. כשהמשכתי להציק לו – הוא לא ידע לנסח מדוע הפעילות הזו היא פוליטית אבל זו הייתה ההרגשה שלו.
למחרת בבוקר השיר הזה חיכה לו על השולחן עם פתק – הכל פוליטי!
ומשם התחלנו להתווכח – קודם כל מהי פוליטיקה? האם פוליטיקה קשורה רק למישור המדיני? אז למה אנחנו אומרים פוליטיקה פנימית? מהו הגבול של הפוליטיקה? האם הבחירה לטייל בבקעת הירדן היא בחירה פוליטית? ובחירה לא לשתות מי עדן מרמת הגולן, הופכת את המיים לפוליטיים? הבחירה ללמוד מדע המדינה, היא בעלת משמעות פוליטית? האם אין גבול שמעבר אליו ניתן לקבוע – די. זה כבר לא פוליטי? ובכלל, למה לי פוליטיקה עכשיו?
בשיעור הראשון של מדע המדינה – פרופ' דה שליט הציע לנו הגדרות לפוליטיקה. ההגדרה שאני מאמצת – היא פוליטיקה כעיצוב המשותף. לפי כך כל מערכת יחסים בחיינו היא פוליטית, בכל מערכת יחסים אנחנו מגדירים יחד גבולות ומנסחים טוב ורע הנכונים לנו. הבסיס למערכת יחסים זה השיחה – זו בעצם הפוליטיקה.
אבל, לפוליטיקה כיום בחברה שלנו יש עוד משמעות והיא ניהול ועיצוב המדיניות הציבורית – המשותף לכולנו. והפוליטיקה הזו היא היחסים בין אנשים שבחרנו לעצב את חיינו. בגיל 3 אנחנו מתחילים את המאבק לעצמאות מול ההורים (ואח"כ מול החברה)– אם בהתעקשות מה נלבש לגן, בפירסינג או בטיול הגדול אחרי הצבא. אז, כשאנו מעבירים את ההחלטה על חיינו לנציגים – אנחנו נתלונן ונתווכח. אבל, מעבר לחוסר האמון הבסיסי שלנו – יש עוד סיבות רבות שגורמות למילה פוליטיקה לעורר דחייה אצל רוב הציבור.
"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קורח ועדתו." [מסכת אבות פרק ה' 20]
קורח התנגד להנהגת משה ואהרון של העם - משום שהוא רצה להנהיג, הוא התווכח למען אינטרסים אישיים וסופו הייתה שהאדמה בלעה אותו. הלל ושמאי התווכחו על עקרונות- אידאולוגיות ולכן מחלוקת זו תשאר איתנו ותקדם אותנו כדת או כחברה - תציע רעיונות ותשאל שאלות רלוונטיות לכלל. אלו ההבטחות והסכנות הטמונות בפוליטיקה – מצד אחד היכולת לקדם את עצמנו כחברה דרך שיחה פנימית ושיחה עם האחר, ומצד שני – חז"ל מציבים לנו תנאי על הויכוחים להיות מתוך דאגה לכלל.
בשיר, היא מציעה לנו את אותה השאלה – האם נתווכח על צורת השולחן או שנתווכח על חיים ומוות – על ערכים. כל עוד נזכור את ההבטחה הגלומה בפוליטיקה וננסה לממשה – נוכל להימנע מההיסטוריה של התקופות ה'קדם-פוליטיות'. נזכור למה זה נחוץ..
ליאל מגן, שנה ב', משלב עם מזרח תיכון:
לפי השיר, במבט ראשון, אין מנוס מפוליטיקה. כלומר, בחיים הכל הוא פוליטי. ניתן לראות זאת בכך שהמעשים היומיומיים הם פוליטיים, בכך שלגנים, לעיניים ולעור משמעות פוליטיים, ואף בכך שלשתיקות "השתמעות פוליטיים". כמובן, בנוסף לכך, גם הליכה פשוטה ביער היא פוליטית ואף דברים שאינם אנושיים, כוללים בתוכם משמעות פוליטית. מכאן, עולה השאלה לגבי מה נותן לדבר את משמעותו הפוליטית. כלומר, מהו עניין פוליטי? האם נוכל להגיד שהירח הוא פוליטי? או אולי שחול המדבר הוא פוליטי?
בכדי לענות על כך, אנסה לבודד את התואר פוליטי על ידי השאלה: מהו דבר יותר פוליטי? – למשל נפט או אוויר. אמנם ישנן דעות רבות לגבי מהו דבר פוליטי, אך אני יכול לשער שמירב התשובות יגידו שנפט הוא יותר פוליטי מאוויר (לא מזוהם). מכיוון ששני הדברים האלו הם טבעיים ורק האחד הוא יקר וקשה להשגה והשני הוא זול ונמצא בשפע, אוכל להגיד שהפוליטי קשור בדינמיקה אנושית סביבו. ואולי בעצם בדבר שיש לגביו חילוקי דעות. מכאן אפשר להסיק, שהמונח פוליטי קשור בקונפליקט. כלומר, עניין לא פתור. לאחר הגדרה זאת, המסקנה המתבקשת היא: שאם נרצה לחיות חיים של שלום, מטרתנו היא להפוך את הדברים לכמה שפחות פוליטיים. ובעצם, ברגע שדברים יהיו לא פוליטיים, לא יהיה מאבק עליהם (אני מאמין כי רבים יזכרו עכשיו באסוציאציה שבה אנשים כדי להימנע מוויכוח או כדי להשיג תמיכה אומרים: "זה לא פוליטי").
מסקנה זאת נשמעת טוב עד שמגיעים לבית האחרון. בבית זה המשוררת כותבת "בינתים, אנשים נהרגו, חיות גועו, בתים עלו בלהבות ושדות צמחו פרא כמו בתקופות קדם פוליטיות". כלומר, הקונפליקט היה קיים עוד לפני הפוליטיקה וזאת לאו דווקא יוצרת אותו. בית זה בעצם עומד בניגוד למסקנה שהפוליטי קשור רק בסכסוך. ומכאן, אפשר להסיק שפוליטיקה היא אולי בעצם הנסיון להתמודד עם דבר שהוא בקונפליקט. כלומר, הדינמיקה האנושית הקשורה בקונפליקט והנסיון לשנות אותו. כתוצאה מכך, אפשר גם להבין שאם הדברים לא יהיו פוליטיים, הם לאו דווקא יהיו בשלום אלא דווקא להיפך, לא יהיה בכלל נסיון להתמודד עימם.
לאחר מסקנה זאת, עולה לדעתי השאלה הגדולה של השיר. אם הכל הפך לפוליטי (כלומר, להתמודדות עם קונפליקט), איך עדין האסונות נמשכים כמו לפני הפוליטיקה? ויותר מכך, איך זה קורה שעם כל הפוליטיקה, זאת לא מגשימה את ייעודה, ובסופו של דבר אנחנו לא פותרים את הסכסוך ולא מונעים את האסונות?
אני מאמין כי שאלה זו היא קריטית בחיים שלנו היום. חיים שבהם במקום להעמיד בראש סדר העדיפויות את הנסיון להתמודד עם הסכסוך ולפתור אותו (בעצם למנוע אסונות אנושיים), הפוליטיקה הפכה לזירת התגוששות חדשה אשר לא יוצרת מציאות חדשה אלא רק מסבכת אותה, יוצרת זירות חדשות של כח ומשאירה את הדברים באותה צורה. כלומר, הפוליטיקה, במקום לשים במרכז את הפתרון לסכסוך ובכך לשים את הפשרה כמנוע המרכזי להשגתו, הפכה למקום בו הסכסוך עצמו וההנצחה שלו עומדים במרכז ומניעים ומעצבים אותה. אני מאמין כי יש צורך להזכיר לעצמנו (במיוחד בתור סטודנטים למדעי המדינה) את המטרה הסופית של הפוליטיקה שהיא הפתרון של האסונות האנושיים שהיו קיימים מאז ומעולם (עוד לפני הפוליטיקה שמסביב). ואולי מתוך מחשבה זו ומטרה משותפת זו נוכל סוף סוף ליצור עולם חדש. עולם זה אולי לא יהיה אידיאלי לחלוטין אבל אולי יהיו בו מעט פחות אסונות מאשר בימים "קדם פוליטיים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה