דף חדש נפתח בלוב

יעל לרנר, שנה ב', משלבת עם מזרח תיכון:

לא מזמן קראתי באתר של הCNN על העיתונות הפורחת בלוב. הכתבה מתארת את המעבר שלוב עשתה מלפני המהפכה, בתקופה שבה היה אפשר לספור על יד אחת את מספר העיתונים, שמיותר לציין, היו בעלי צנזורה ופיקוח של השלטון. למצב עכשיו שבו יש יותר מ120 עיתונים עצמאיים ללא פיקוח או צנזור של הממשלה. העיתונים מכילים סיקור של אירועים חברתיים ופוליטיים, בעיות חברתיות וראיונות עם מנהיגים צבאיים של המהפכה. רוב העיתונים נכתבים ונערכים ע"י דוקטורים מהנדסים וסטודנטים.

הבעיה העיקרית שהעיתונים נתקלים בה היא הבעיה הכלכלית, שכידוע הוצאת והדפסת עיתון עולה הרבה כסף, ובגלל כמות ומגוון העיתונים הגדולים הרווחים מהמכירות לא גדולים. האוכלוסייה שהייתה רגילה למספר מצומצם של עיתונים נותרה מבולבלת ממגוון העיתונים, על אף צימאונה למידע ועדכונים. זאת הסיבה שרוב העיתונים ממומנים ע"י בעליהם, ולכן בבירה 80% מבעלי העיתונים הם מהנדסים, שאת רוב הונם עושים מתעשיית הנפט. בנוסף לכך ברחובות יש קופות לגיוס כספים להוצאת עיתונים ארגונים חברתיים תורמים כספים להוצאת חלק מהעיתונים. ככל הנראה רוב העיתונים לא יחזיקו הרבה זמן ויסגרו עקב הבעיות הכלכליות הכרוכות בהוצאתם.

הכתבה הזאת כל כך קסמה לי משום שאני מאמינה שמדינה משקפת את אזרחיה. כלומר גם אם המדינה כביכול תיקרא דמוקרטית ויהיה לה פרלמנט וראש ממשלה נבחר היא לא תהיה דמוקרטית אם האוכלוסייה שבה לא תהיה מוכנה לדמוקרטיה ותהיה כנועה למנהיגים שנבחרים ע"י שחיתויות, זיוף קולות או הצבת מתמודדים מתחרים פיקטיביים. לא חסרות מדינות במזרח התיכון ובדרום אמריקה שהן כביכול דמוקרטיות אבל בפועל זאת רק מסכה. אני חושבת שעיתונות חופשית ופתוחה היא סימן מספיק גדול כדי להראות שהמדינה, ואזרחיה מוכנים לדמוקרטיה, לשלטון העם.

לפי דעתי זה מדהים מפני שאחרי הבלגן בכל העולם הערבי אף אחד, כולל האנשים שחיו במדינות בהם התחוללו המרידות לא ידע להגיד מה יהיה בעתיד. אני מרגישה שהעיתונות החופשית היא כמו קשת שלאחר המבול הגדול שבאה לבשר על תקופה חדשה ויפה יותר שתתחיל בלוב.

נכתב בהשראת: http://edition.cnn.com/2011/10/12/world/meast/libya-new-newspapers/index.html?hpt=wo_t3