דיון פוליטי ואקדמיה

ליאל מגן, שנה ב', משלב עם מזרח תיכון:

ביום שלישי האחרון, ה-6 בדצמבר, צוין יום בסימן דיאלוג בקמפוס הר הצופים. ביום זה, אשר זכה לשם "מתערבבים בקמפוס", הוקמו דוכנים של ארגונים הפועלים לקירוב שני העמים,היהודי והפלסטיני, בפורום. כמו כן, סטודנטים נרשמו לפעילויות של ארגונים אלו ואף נערכו שני אירועים מרכזיים ביניהם מעגל של דיאלוג יהודי ערבי ושיחה עם פעילים מארגון "פורום המשפחות השכולות". עצם הרעיון של בניית יום זה התחיל כיוזמת המשך לפרוייקט של מעגל דו קיום נשי בשם "מתערבבות" אשר פעל באוניברסיטה במהלך השנה שעברה. במעגל זה נפגשו קבוצה של סטודנטיות מעורבת אחת לשבועיים ועברה תהליך של דיאלוג משותף. במבט כללי, נראה שכל הפעילות אשר אורגנה ליום זה ניסתה להימנע מנושאים "פוליטים" ושאפה ליצור שיח אנושי בין אנשים השייכים לקבוצות שונות אך חיים זה לצד זה או בשפתה של אחת המארגנות: "להיפגש, להכיר אחד את השני ולדבר".

למרות שבאוניברסיטה העברית ישנה אוכלוסיה מעורבת של סטודנטים יהודים וערבים, זוהי הפעם הראשונה שבה אורגן יום בנושא זה דרך אגודת הסטודנטים וללא כותרת פוליטית. בכדי להדגיש את ההימנעות מפוליטיקה, אף נעשה מאמץ מכוון למיון הארגונים השונים ולבחירת ארגונים אשר אינם מזוהים פוליטית באופן מובהק. ניתן לראות מכך שעצם הפוליטיזציה הפכה לדבר רגיש שיש להימנע ממנו בכדי להשאיר ימי נושא מסוימים על מי מנוחות. ניתן לראות מסקנה זו אף יותר כאשר עצם ההימנעות מפוליטיקה הצליחה למשוך קהלים אשר אינם מזוהים עם השמאל של המפה הפוליטית.

עניין זה מעלה שאלה בנוגע למהי פוליטיקה ובעצם מהם גבולות השיח הפוליטי. שכן, יש צורך בתשובה לשאלה זו לשם "הימנעות מנושאים פוליטיים". בנוגע לדו קיום, ישנה תשובה פוליטית ברורה. למרות הנסיון להימנע מפוליטיקה ולמצוא ארגונים "שאינם מזוהים פוליטית" ולמרות שתקשורת אמורה להיות מחוץ למפה הפוליטית, ארגוני הדו קיום בישראל מתויגים כארגוני שמאל. אף יותר מכך, למרות שארגונים אלו מנסים ליצור קשר חיובי בין אנשים משני צידי הסכסוך מעבר לשיח הפוליטי, פעילי ימין נוהגים באופן שוטף להציג את האנשים הלוקחים חלק בפעילויות של דו קיום כ"בוגדים" כ"גיס חמישי" ושאר ירקות. בדומה להם, גם בחברה הפלסטינית השתתפות בארגוני דו קיום זוכה רבות לתגובות שליליות כמו "נורמליזציה" של היחסים והתעלמות מעצם הסכסוך.

מכך ניתן להבין שבעצם הדעה הפוליטית הנעה בין ימין לשמאל בנוגע לנושאים הטכניים של הסכסוך אינה משנה. אנשים יכולים להשתתף במעגלי דו קיום ולהציג דעות ימניות כדוגמת "ארץ ישראל השלמה" אך עצם המפגש והשתתפות בדיאלוג מתייג את אותם אנשים כשמאל קיצוני, אם לא "בוגדים". מסקנה זו חשובה באקלים של סכסוך פוליטי. ניתן להבין ממנה כי אם עד כה ניתן היה לחשוב כי ההבדל בין ימין לשמאל נובע מתשובות לשאלות טכניות, ממנה ניתן לראות שההבדל בין ימין לשמאל מדיני בארץ אינו נובע, כמו שחשבנו, מתשובה לשאלות כמו שאלת השטחים, המקומות הקדושים או זכות השיבה. אלא, ההבדל בין ימין לשמאל נובע בעצם ההכרה בצד השני, בעצם הרצון להבין ולקבל את הנראטיב שלו, בשאיפה לשבת עימו למשא ומתן ובמהות של חיים במשותף. כתוצאה ממסקנה זו נבנית מפה פוליטית חדשה שבה ישנה לאומיות צרה ובדלנית מצד אחד וליברליות ופתיחות מן הצד השני.

מתוך כך, ניתן לומר כי עצם השיח על ערכים ליברלים אוניברסאליים עובר פוליטיזציה והופך להיות עמדה בתוך המפה הפוליטית. באקלים הפוליטי הנוכחי, חווקים לא דמוקרטיים נחשבים "לאומיים" ומנגד חינוך לערכים ליברלים ודמוקרטיים נחשב "שמאלני". כתוצאה מכך, עצם המחשבה הליברלית והביקורתית היא פוליטית. ובמצב הזה השמאל הופך להיות הדמוקראט והימין מצידו רוצה לשנות את חוקי המשטר. תופעה זאת, בדגש על הצעות חוק שונות ודיונים אקדמאיים ב"תורת המלך", מראים כי הגענו ליום בו ערכים דמוקרטיים בסיסיים נחשבים דעה פוליטית ואולי מחר עצם קבלת סטודנטים ערבים לאוניברסיטה, שיוויון מגדרי, או אפילו חופש התנועה יהפכו להיות מעשים פוליטיים גם כן.

לכן, אם האוניברסיטה רוצה להמשיך לחנך לפתיחות, פלורליזם ומחשבה ביקורתית (שהם הבסיס שעליו צומחת האקדמיה), היא אינה יכולה להימנע מעניינים פוליטיים. האפשרות היחידה שלה היא בעצם בשינוי הדיון או אפילו בהלאמת ערכים האוניברסאליים והדמוקרטיים. הדיון בתקשורת, במערכות החינוך, בפוליטיקה ובמיוחד באקדמיה אינו צריך לעסוק בגורמים הטכניים שעליהם ישנן חילוקי דעות. אלא, הדיונים הללו חייבים להדגיש ערכי על דמוקרטיים לאומיים (חוקה?) אשר אינם עומדים במחלוקת ומנגד גינוי מעשים אשר נמצאים מחוץ לגבולות הגזרה של הדיון הפוליטי.

לצד הדיון החדש, המוסדות השונים אינם צריכים להעלים עין מתופעות גזעניות ואנטי דמוקרטיות מתוך מחשבה כי הם דעה פוליטית שאפשר לדון בה. אלא עליהם להבין כי אלו עומדות בניגוד לערכי העל הלאומיים ועליהם להילחם בהם. על המוסדות השונים ובמיוחד האקדמיה להבין כי באקלים פוליטי בו דמוקרטיה היא דעה פוליטית, הם אינם צריכים לפחד מפוליטיקה. אלא עליהם "לקפוץ למים הקרים" ולחנך לדמוקרטיה ולערכים אוניברסאליים ולא להפוך הכל לדיון פוליטי.