מאת: דוד כהן, שנה א', משלב עם פילוסופיה
המאבק בהדרת נשים אינו רק מאבק של הנשים ועל מקומן בחברה, המאבק הוא על צביונה הדמוקרטי ופניה של החברה הישראלית. לא ניתן להניח להדרת הנשים להתקיים בקהילות סגורות (כפי שהוצע זה מכבר), שכן באם ניתן יד להדרת נשים "מרצון" ומתוך קונצנזוס בתחומי מגזרים שונים בתוכנו, אנו מסכימים הלכה למעשה שבמקום כלשהו במדינת ישראל גברים יקבעו את סדרי העולם לנשים: מה הן ילבשו, לאן וכיצד ילכו, היכן יעבדו ועד פיקוח ילודה. כל אלו שייכים למשטרים חשוכים, שלמדינת ישראל, כדמוקרטיה ליברלית, אסור לחבור אליהם. זאת ועוד, הדרת נשים על כל צורותיה, מהווה הפרה בוטה של עקרונות המדינה בכך שקיימת אפליה על רקע מין. לא ייתכן שבמדינה דמוקרטית, אדם, גבר או אישה יופלה על רקע היותו בעל דת מסוימת, מינו, נטיותיו המיניות או צבע עורו. גם לליברליזם רב תרבותי יש גבולות, שעוברים במקום בו נרמסות זכויות הפרט.
הטענה הנשמעת בשם הצניעות וכבוד האישה, שאם חלילה אעמוד באוטובוס לצד אישה או ילדה לא אשלוט בעצמי הינה, בפשטות, הזויה. התפיסה הזו מעמידה את האישה כאובייקט מיני מהלך, בכל מקום ובכל צורה, ומשפילה את האישה באשר היא, וודאי שכבודה ומעמדה החברתי נפגע מתוקף המידור בשם הצניעות, בעוד הגברים מוצגים כטורפים מיניים. אני סבור שעצם ההתעסקות הבלתי פוסקת בסוגיית הצניעות לא פותרת בעיות אלא יוצרת אותן תוך פגיעה בחירויות הפרט ובכבודם של האזרחים.
מחינוכי בבית דתי למדתי כי אלימות בשם הדת אינה ערך יהודי, כפיה אינה ערך יהודי, וכי אין מקום לבריונות בקרבנו. אינני זוכר שהיה לזה מקום בהיסטוריה שלנו, התנ"ך כמורשת היסטורית מלא בדוגמאות אין ספור למנהיגות, נביאות ודמויות מפתח בסיפור התנ"כי: דבורה הנביאה והמצביאה, מרים אחות משה, חולדה הנביאה, ארבעת האימהות, יעל הקינית, בת שבע אשת דוד, אסתר ועוד רבות ואדירות. בנוסף ההיסטוריה המדינית-פוליטית שלנו גדושה בנשים אשר הובילו את עמנו, בין אם זו ראש ממשלת ישראל גודלה מאיר שהייתה בין הנשים הראשונות בראשות מדינה מודרנית, ובין אם זו שלומציון, המלכה האחרונה לבית חשמונאי שהצליחה לפשר בימיה בין הפלגים השונים בעם ופעלה בתקופה סוערת פוליטית וצבאית בהצלחה.
מדינת ישראל התגאתה תמיד בכך שהינה חברה שיוונית, ולנשים וגברים מעמד זהה. נשים לחמו לצד גברים בהקמת המדינה ובהגנה עליה- בפלמ"ח ובארגונים נוספים. נשים היו שותפות באופן מלא בהקמת ובהשתתפות במוסדות היישוב ובמפעל הקיבוצי ומשחר היווסדות הרעיון הציוני נשים השתתפו באופן מלא בכל הפעילויות הציבוריות והפוליטיות בקונגרס הציוני, וקבלת זכות בחירה לאסיפת הנבחרים הראשונה של שמוסדות היישוב. כפי שציין לא מכבר שר המדע, הרב פרופ' הרשקוביץ, אם תמנע מנשים אפשרות לפעול במרחב הציבורי, הנשים אומנם יפסידו, אבל יותר מכל תפסיד החברה הישראלית.
אומנם אלימות היא לא חלק מהדת פר סה, אבל חלק מהדת הוא כן קיום איסורים. כל מערכת חברתית מחייבת איסורים כאלו ואחרים, אחרת זו אנרכיה. העונש על עבירות הוא בדרך כלל סנקציה כגון חרם עבור מבוגר או מכת חגורה או סרגל על אצבעות עבור ילדים, בעיקר בעבר.
השבמחקדי מפליא שחרדים מתנגדים לדמות אישה בפרסומות וביחוד דמות אישה לא לבושה כראוי... והרי יש עניין של פסל ומסכה...